מה לעשות כשאין "זמן כמות"?
לפי שאת/ה ממשיכ/ה לקרוא, אני מבינה ויודעת שגם ככה, את/ה מג'נגל/ת ומשתדל/ת להיות כאן וכאן ולענות
על הצרכים של הילד/ה ושל כולם/ן. ושזה מאד מתסכל אותך שיש לך פחות זמן עם הילד/ה שלך. אני לא רוצה
להעצים רגשות תסכול או אשם. ממש לא.
אני כן רוצה להרחיב את המבט על עניין הזמן שלכן/ם יחד שיהיה יותר משמעותי ומקרב בקשר. טוב?
תכל'ס, איך זמן נמדד? בכמות. שעה, יום, דקות…
ואיך קשר קרוב ומיטיב נבנה? הוא מתבסס על כמות זמן יחד אבל גם על תחושת בטחון ונינוחות בקשר.
ככל שאני נמצאת איתך יותר זמן אני מכירה אותך יותר…יש לי הזדמנות לפגוש אותך בכל מיני מצבים שלך,
בזמן עצב, בזמן שמחה, בזמן תסכול, בזמן עייפות, רעב, התלהבות, פחד… בכל מיני רגעים שלך.
ויש לי הזדמנות לעזור לך להירגע, לנחם אותך כשאת/ה עצוב ובקיצור להיות שם בשבילך.
זה תורם להעלאת הנינוחות שלך איתי וגם לביטחון שלי ביכולת שלי לעזור לך להתמודד.
זה בכל מערכת יחסים קרובה. וגם בקשר הורה – ילד/ה. היכרות וקירבה הן תוצאה של "זמן יחד" והרבה.
אבל, כשאין הרבה שעות יחד עדיין יש לך "כל מיני מצבים" וחשוב שאני (ההורה) אתן לך את הבטחון הזה
שאני כאן, אוהב/ת אותך בכל מצב, עוזר/ת לך להתמודד ומהווה "חוף מבטחים" שלך בכל מקרה.
איכות היא ממש לא רק הנאה ביחד.
גם אם הזמן שלך עם הילד/ה מצומצם אל תשתדל/י למלא אותו בפעילויות כייפיות כדי "להשאיר זכרון".
למה? כי קודם כל את/ה מביא/ה למצב שאת/ה פוגשת רק את הצד של החקרנות וההתלהבות של הילד/ה. ויש לה/ו עוד צדדים.
ומעבר לזה לפעמים תכנון התוכניות למשחק ולבילוי מייצר אצלך ציפיות גבוהות להנאה של הילד/ה וזה לא תמיד כך.
ואז האכזבה שלך גם משפיעה…
אז, מה אני מציעה?
לנתק את הקשר הרעיוני בין זמן לאיכות ולחשוב על קשר איכותי עם הילד/ה גם בזמן המועט יחד.
ברור שתמיד עדיף כמות רבה יותר של זמן. אבל אם אי אפשר אז הכי חשוב להיות בקשב לצרכים שעולים.
להגיע למפגש עם כוונה "להיות יחד" ולא לפתח תלות בפעילויות חיצוניות שיבטיחו לנו את הכייף הזה.
לפעמים גלידה או משחק בגינה, או משחק יחד בבית מקרבים הרבה יותר.
ובעיקר להיות נוכח/ת עם כל דבר שעולה. אפילו לשמוח כשהילד/ה בסערה רגשית כי אז היית
איתה/ו בעוד מצב והיתה לך הזדמנות לסייע, להכיר, להבין, להיטיב ולחזק אצלה/ו את התודעה של
היותך דמות קרובה ומשמעותית שאפשר לסמוך עליה.
בהצלחה ♥
