לא בדיוק sweet sixteen,
בעיניי, המתבגרת דומה קצת לתינוקת עם הצרכים שלה, בודקת גבולות, חותרת לעצמאות, מתנגדת…
לפעמים לא מבינה סכנות ולפעמים לא חמודה בכלל.
טכנית, ההתבגרות חופפת לינקות – זהו תהליך מואץ של שינויים התפתחותיים בפרק זמן קצר.
רוב ההורים לא ממש מתחברים לדוגמא של ה"תינוקות" כי היא והוא לא חמודים בכלל.
אז, אני פונה לדוגמא 2 🙂 מכירים את זה ש"המחשב עובר שדרוג"?
נכון שבתהליך השדרוג תמיד קורים באגים? פתאום קבצים מסוימים לא נפתחים ואחרים נפתחים בצורה שונה? וממש קשה לעבוד עם המחשב…?
תחליפי את המילים מערכת הפעלה ב"גיל התבגרות" ו"מחשב" ב"מתבגר/ת" ותביני…
המוח שלה משתנה פיזית, (ממש רואים בסריקות MRI ), הורמונים מופרשים בכמויות, הגוף משתנה,
הקול (של הבנים יותר) משתנה וגם ה"עצמי" משתנה…
תתארי לעצמך שמבחינתה, היא עצמה קמה בכל בוקר שונה בעיני עצמה, והשינוי ארוך ולא מפסיק,
לא ממש כייף לה, טוב, חלק מהזמן. האינסטוש והסנאפצ'ט מאד משפיעים על המצב רוח שלה.
ואת חושבת לעצמך… גיל הנעורים זה sweet 16, אבל אצלה לפעמים הוא כל כך מתוק עד שכואבות השיניים,
ולפעמים הוא חמוץ ומריר.
אני פוגשת אותה ואותו כל שבוע , זו התמודדות מורכבת להיות בגיל 13-17,
היא כ"כ רוצה להיראות טוב, להיות אהובה ושיבינו אותה ומבאסים אותה…
הנה ציטוטים הכי טריוואליים מהשבוע…
השינוי המתמשך ב"צורה".
"אני ממש בבעסה מאיך שאני נראה/ית"
"המראה שלי הוא הדבר הכי הכי חשוב לי בעולם! איזה סבל! מאיפה יצא הפצע הזה?"
המקום החברתי…
"איזה צחוקים היו אתמול, היה לנו ערב נדיר"
"אין, נראיתי מהממת! לבשתי את זה ואת זה…"
"אין לי חברים, זה לא בדיוק, יש לי אבל, אף אחד לא חבר אמת"
הבלבלה הפנימית…
"אני לא מבינ/ה את עצמי, אפאחד/ת לא מבינ/ה אותי… ולפעמים ממש כן, אני משוגעת?"
וזה רק על קצה המזלג… ממש על הקצה.
להיות מתבגרת זה לחיות בתוך רכבת הרים רגשית, מלאה בעוצמות, לפעמים נוסעת בשלווה ובנחת ולפעמים בום! נתקעתי!
זה לחיות בין קטבים קיצוניים…
הרצון להיות עצמאית ולהחליט לבד מתגבש בה, אבל…הרצון להיות בשייכות עדיין חזק אצלה,
היא רוצה להיות מיוחדת, שונה, מעניינת וגם רוצה להיות חלק מהקבוצה ולא חריגה.
היא עכשיו לומדת לאזן, לבד.
היא "בתוך הרכבת" ומנסה להרגיש טוב…היא שמעה על גיל ההתבגרות, אבל, היא "בתוך"…זה שונה.
מה את יכולה לעשות? – לאהוב ולהיות חוף מבטחים.
לנשום עמוק, לספור עד 10 ולהזכיר לעצמך ש:
- זה בדיוק שלב ההתפתחות הנכון והרצוי…
- היא מגבשת זהות עצמאית, דעה אישית… זה חשוב ונכון.
- זה נשמע אישי אבל זה לא אישי, גם כשמטיחים בך עקיצות והתרסות שנונות… שימי גבול. אבל, זה יעבור..
- חוף מבטחים – היא צריכה לדעת שתמיד תתקבל ותמיד תהיה אהובה, לחוף מבטחים מגיעים לנוח, להצטייד…להצטייד זה אומר שהיא מקשיבה לעצות ולדעות שלך, רק לא לחפור…
- את צריכה להתאמץ להישאר קרוב, גם אם זה אומר "לספוג"… זה מין ריקוד.
- זה כמו השלב שהיתה תינוקת… התפתחות מואצת, תפעילי קשב לצרכים מדוברים ולצרכים שקטים… ובעיקר תאהבי.
- אל תנסי להיות קולית. זה מביך.
אני יודעת לא פשוט להיות "חוף מבטחים" למישהי לא ברורה, תוקפנית, שלפעמים מתנפצת עלייך ומתפרצת ואחר כך מבקשת קירבה.
אבל, אם את זוכרת ומשננת :"שדרוג", "לא אישי" ו"זו עדיין התינוקת שלי" – זה יותר קל.
את פשוט לא נכנסת לתוך הבלבלה שלה, את שומרת עצמך מבחוץ.
את רק צריכה להדק חגורת בטיחות, לפעמים זה מטלטל… את לא מבינה אותה,
אבל זו אותה ילדה שלך…"הקבצים הקודמים" נשמרו:-)
רק אהבה, נדוש ונכון ולא קל!
