2016 – הזכרון והעצמאות
בשבוע הזה, המשמעות של ״להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים״ חודרת אצלי עמוק.
אני תמיד מתרגשת מהמילים – ״ עם חופשי בארצנו״,
ותמיד מתלווה להן ההכרה שזו זכות, ושזה לא היה ככה פעם.. החופש, המוגנות, השיוויון…
אלפי שנים לא היה ככה, עד לא מזמן..
ואז… ״יזכור ישראל… ויאבל על זיו העלומים..״…המשפט הזה מכווץ אותי …
מאז טקס יום הזכרון הראשון שלי בכיתה א׳.
״יאבל על זיו העלומים…אשר חירפו נפשם במערכה הכבדה״.
המחיר, המחיר היקר, הכבד ששילמו הגיבורים והגיבורות שלנו ומשפחותיהם/ו. כל אחד ואחת עולם שלם.
המחיר של העצמאות, העם החופשי…
החוב שלי אליהם, הכאב…
מי זו ישראל? אני, אנחנו … העם החופשי וישראל יאבל על זיו העלומים…
מדינת ישראל – מדינת היהודים – ההישג העצום והמחיר הכבד …
68 שנה, זה כבר הרבה זמן… וזה הכי טוב שיש?
האהובים והאהובות שלנו, הגיבורים והגיבורות שילמו את המחיר הזה למען השאיפות שלנו לעתיד טוב,
למען זה שנגשים את הכי טוב שאפשר…ושנתמודד עם הקשיים והפערים… בינינו…
ישראל שלי, מסתכלת עלי, עליך, עלינו ושואלת – זה הכי טוב שיש?
עצמאות וזהו?
לא מוכנה לקבל…
יש לנו חוב מוסרי לאילו ששילמו את המחיר… חובה עלינו להיות טובות/ים יותר!
