פורים – להכיר את הילד.ה שלך בתחפושת

פורים – הורים וילדות.ים – הזמנה לחיזוק הקשר

 

פורים השמח והמבדח, "בא רק פעם בשנה להתארח" ועבור חלק מאיתנו ומילדינו – טוב שכך. אצלםן פעם בשנה זה לפעמים יותר מידי. זהו החג שהחוויה הרגשית הפנימית והחיצונית שהוא מעורר היא עוצמתית, הרבה יותר מחגים אחרים. בכל גיל זה מתבטא אחרת, אבל בכל גיל (פעוטון עד תיכון) הוא החג היחיד ש"דורש" מעורבות אישית גבוהה – לבוש והתנהגות. הוא לא חג ככל החגים שכרוך באוכל, סוכה, חנוכייה… הוא תובעני, מאיתנו ומילדינו והוא גם מניח לפנינו ההורים הזדמנות להקשיב, להבין, לזהות ולהפריד בין הציפיות שלנו והחוויה שלנו לבין החוויה של הילד.ה. הוא יכול להיות פלטפורמה נהדרת לחיזוק הקשר הרגשי בינינו וגם הזדמנות להתמודד עם רגשות שונים מול אותה מציאות. אז, כתבתי כמה נקודות, אתחיל עם המצווה העיקרית, המושרשת בו.

"החובה לשמוח"…?

מבלי לשים לב ואולי כן במודעות מלאה, לקחנו על עצמנו חובה לשמח את ילדינו ובכלל להתפלל עבורםן ש"היית אך שמח" כל הזמן וכל החיים. אהממ. ואז מגיע פורים שיכול ליצור התנגשות לא נעימה בין הרצון האוהב שלנו לשמח את הילד.ה לבין התגובה הלא שמחה שלה.ו לקרנבל, לתחפושת, למסיבה. יכול להיות שפורים הוא החג האהוב עלי, מילדות עד היום. אבל, זו החוויה שלי והיא נפרדת ושונה משלה.ו. אני יכול.ה להתבונן ולהכיל את החוויה של הילד.ה שלי. לא לעצב אותה. כשאני בעמדת התבוננות. אני משחררת ציפיות ואז גם פוחתים הסיכויים לאכזבות.

אמנם, זו מצווה "לשמוח" אבל אין לנו שליטה על הרגשות שלנו. יש כאלו שהתחפושות, הצבעים, המוסיקה, עומס הגירויים התחושתיים ובכלל "השינוי החיצוני העצום הזה" מעורר אצלםן חרדה, פחד, גירוי חושי עוצמתי מדי, מתח וממש לא שמחה.

לפעמים הפעוט.ה מבוהל.ת , מוצפ.ת  מול אווירת פורים … ובדיוק אז צריכ.ה אותך כדי להירגע במקום בטוח. כדי להוריד רמת מתח ובעיקר כדי להרגיש שכל רגש שלה.ו מותר ולא מעורר בך מתח.

בשנים הראשונות, חשוב לזכור גם שאילו הפעמים הראשונות של חוויית פורים שלה.ו וזה ממש לא מוזר ובהחלט אפשרות הגיונית לחשוש ממשהו חדש. ואם השנה לא שמח.ה זה לא אומר שכך יהיה גם בשנה הבאה. לפעמים, גם אחרי שהחרדה תקבל ביטוי בבכי או בהימנעות… תגיע ההנאה והשמחה. לפעמים.  ויש גם פורים בשנה הבאה… הסתגלות. רגשות עולים וחולפים, שום דבר לא קבוע לעד ולא "צריך לעזור לו להשתנות כבר עכשיו" (גם את זה שמעתי מהורים)

מותר גם לא לאהוב את פורים, מותר גם לא להסכים להתחפש… חשוב להיות מחובר.ת לרגש שלי ולהרגיש בטוח לחוות אותו ולבטא אותו.

שמחה היא רגש וחשוב שיהיה אותנטי, כמו כל הרגשות. אי אפשר להחליט איך להרגיש או לקבוע את זה מראש, אז בואו נשחרר את ה"חובה לשמוח" ונאפשר לילד.ה להרגיש בטוח.ה ואהוב.ה גם כשעולים בה.ו. רגשות שגם כך לא נעימים לה.ו, לא צריכ.ה גם את המתח או חוסר הקבלה שלנו "תוספת".

 

מה עושים עם עומס הגירויים?

פורים הוא חג בומבסטי 🙂 אווירת הקרנבל מחשמלת ומרגשת… הצבעים, המוסיקה, השירים . השמחה מדבקת באוויר . ומה עושה הילד.ה עם הרגישות הגבוהה? זה.ו שמתקשה להכיל את הרעש, הצבעים, את המהפך שעוברות כל הדמויות מסביב? הוא.היא לפעמים נבהל.ת, לפעמים זו המערכת החושית שמוצפת.

אם נבחר "להיכנס לנעליים שלה.ו" ולנסות להתבונן על ההתרחשות מנקודת מבטה.ו, נוכל לעזור. נזכור שכל אחד.ת  מגיב.ה אחרת. נוכל לאפשר התמודדות יעילה ולא כזו שמעלה עוד מתח. אם אפשר לפרוש ולהתרחק אחרי זמן הרוייה כדי לתת למערכת רגע לנוח. ואם לא אז לעטוף ולעזור להסיט מבט. כדי להירגע. להזכיר לעצמנו – שאמנם יש לנו ציפיות שירגישו ככה וככה, אבל, לטובת כולנו כדאי להניח את הציפיות בצד ובעיקר להיות עם כל רגש שעולה, בקבלה.

אולי גם, מהיכרות עם הילד.ה נדע למנן את המסיבות. נשחרר FOMO  באהבה.  

 

התחפושת – הצצה מרגשת לעולם הפנימי

 

התשובה שלה.ו לשאלה – "למה את.ה רוצה להתחפש?" –  היא הזדמנות להיכרות אישית נוספת עם הדמות האהובה או הנשאפת להיות.

בגיל הצעיר – הבחירה יכולה להתבסס על התכונות של הדמות ולפעמים זה רק התיק או השמלה או החרב שלה שהיוו את אובייקט המשיכה. בגיל הרך…התחפושת מייצגת מאוויים  –  להיות לוחם, להיות מלכה, להיות גיבור, להיות מפחידה, להיות רע, להיות דורה או יובל המבולבל… זו לגמרי חוויה אישית. אין כאן בכלל עניין של מקוריות. לא איכפת לה שיש עוד 10 אלזות בגן … כל העניין של "להיות מיוחד.ת" בכלל לא בראש שלה.ו. אז בואו לא נכניס את זה בינתיים:-)

בגיל היסודי – עם ההתפתחות וההתבגרות המטרה העיקרית היא  "החוויה שתיווצר אצל החברים כשיראו אותי", אשליית השליטה והחרדה מפני הרושם שאשאיר ולא רק החוויה האישית שלי בתוך הדמות. לפעמים פורים הוא הזדמנות להציג צד נוסף שלי, זה שלא מתבטא בימים רגילים, הזדמנות לזהור כמצחיק.ה, מפחיד.ה, מעניינ.ת, יפה וכו'

בגיל העשרה – המגמה השלטת בבחירת התחפושת היא – זהות ומיניות, החצנת חלקים בזהות, ייחודיות ומיניות, או בדיוק ההיפך, התכחשות להם. התכחשות להתלהבות, התכחשות לילדותיות, התכחשות למיניות. ההתרסה והקיצוניות של תקופת ההתבגרות. נפלא. גם חשיפת הגוף (אטרקטיביות מינית) מתאפשרת בפורים ולא ביומיום.

 

ומה התפקיד שלי כהורה? 

1. להבין את התהליך ההתפתחותי, לחוות דיעה, אבל לשים לב שלא לנסות להשפיע על ההחלטה. אפשר גם להינות מזה:-)
2. לקחת מרחק כדי לשים לב שהרגשות, החרדות, הרצונות שלי לא מתערבבים. להפריד בין ההשתוקקות שלי לראות את הילד.ה לבוש.ה באיזו תלבושת שראיתי בדמיוני (אין לי שליטה על זה) לבין דעתי המובעת בפועל (יש לי שליטה על זה). התחפושת אמורה לבטא את רצונהו הייחודי ואת הבחירה האישית שלה.ו.
3. לזכור שזה רק פורים. חשוב להבדיל בין התפיסה והאמונות שלי לגבי נכון לא נכון לבין התפיסה של הילד.ה. זה רק פורים!
4. לזכור שהתחפושת, כמעט תמיד, עונה על צורך גלוי או חבוי ושפורים מאפשר חריגה מהתבניות המקובלות של מראה, התנהגות, איפוק וכו' –לזכור ולאפשר זאת.

 

מתי, בכל זאת, כדאי להתערב ולנסות להשפיע? לדעתי, רק במקרים קיצוניים של תחפושת אשר לכל הדיעות עשויה להסב נזק חברתי לילד. אילו מקרי קיצון, ממש שלא קיימים כמעט. ולפני שמתערבים כדאי להתייעץ עם עוד מישהו.י כדי שהציפיות והחרדות האישיות שלך, ההורה, לא יופיעו בתחפושת של "מקרה קיצון שמחייב התערבות"😊

 

ובנגטיב – אם לא רוצה להתחפש

אז, לזכור ולהזכיר שלהתחפש זו בחירה ואפשרות.

אני מציעה לשאול בכל זאת – "אם היית מחליטה להתחפש איזו תחפושת היית רוצה?" ואולי להכין אותה בצד.. למקרה של חרטה. בגיל הרך עוד לא בשלה ההבנה של מושג הזמן ושל קביעות ההחלטה. עדיף להיערך בהתאם.

אם יש רתיעה מללבוש תחפושת – אפשר להציע אביזר ואם גם זה לא… כדאי להניח.

אני יודעת שהאלבום המשפחתי יתקשה מול שנה ללא תחפושת ומציעה בכל זאת לצלם את הילד.ה, לא בתחפושת, באווירת פורים, שזו תהיה המזכרת.

 

זהו, אז רק חוזרת לסיכום – אם קראת עד כאן😊

פורים הוא חג נפלא, מקסים ושמח או רועש ומלחיץ…בכל מקרה מאד מרגש ועוצמתי לשני הכיוונים.

רגש הוא חוויה סובייקטיבית וגם הנאה וחשוב לאפשר לילד.ה ולנער.ה להרגיש שהרגש האותנטי מכובד וגם הבחירות.

להקשיב, לזהות צרכים, לאפשר לחוות, לאפשר לחרוג מהמסגרת, להימנע מלהעמיס רגשות, מאווים ואמונות שלנו.

להתבונן בחוויה הרגשית שלנו, ברצונות, בחרדות שההתמודדות של הילד.ה או הבחירות שלה.ו מעוררות בנו ולהשתדל להגיב ממקום מאפשר ואוהב.

 

המטרה העיקרית שלנו היא שמהצד שלנו החוויה תישאר נעימה ושלווה ולא כאירוע מתח, אנחנו אחראיות.ים רק על החלק שלנו -)