ריב הוא הזדמנות להתפתחות

תנו לנו לריב בשקט! (ריב הוא הזדמנות להתפתחות)

מה לעשות כשהילדים רבים או מתווכחים? להתערב? להתעלם? לגשר?

ברור שאין עצה אחת טובה ומוחלטת לכל מקרה ולכל ילד.

אולם,  המלצתי הכללית היא "לא להיכנס כשופט או אוהד צד א' או ב'" ולאילו שקשה להם –  " לפחות תשתדלו –  למזער התערבות".

למה?

כי אנחנו רוצים לעזור להם להתפתח וללמוד איך להתנהל ביחסים. לכן,  כל "אירוע", הוא הזדמנות לשיפור היכולת להתמודד ולהתבטא.

הקו המנחה עפ"י תפיסתי הוא – לתת לילד כלים להתמודד.

אמנם, מטרתנו כהורים וכמחנכים היא להגן על הילדים אך, גם ובעיקר, לחנוך אותם להתמודד בכוחות עצמם.

עלינו לתת להם כלים להתמודד עם סיטואציות וגם להניח להם להתנסות וללמוד מהנסיון שלהם, לא מהנסיון שלנו.

יש הורים שבכלל לא מתחבטים בסוגיה אלא עוצרים מיד כל אינטראקציה שלילית. חבל.

השאלה: להתערב כן או לא? היא עמוקה ויכולה להוות כר לדיון בהיבטים של : גבולות, אמונה ביכולות, הגנה על הילד, מעורבות רגשית של המבוגר, השפעות ילדות וכו'. 

אבל, אני, בפוסט זה אתמקד במה לעשות ב"כאן ועכשיו"?

•  המטרה – שהילד יפתח אמונה ביכולת שלו להתמודד עם גירוי שלילי וגם יקבל כלים לעשות זאת.
• אם הילד פונה לעזרה? הציעו לו כלים לפתרון -"תגיד לו ככה, תתעלם, תעשי ככה… "- הציעו אפשרויות בחירה לפתרון הבעיה ועודדו אותו לבחור מה שמתאים לו.
• הראו לילד (במילות חיזוק ובמבט) שאתם סומכים על יכולתו ומאמינים בכוחו.

 יש יוצאים מן הכלל :

אלימות – להתערב ולעצור מיד. תוך כדי הסבר על האלטרנטיבות לאלימות.

וגם כאן יש סייג: אם הילדים שווים (בכוחם) ונראה שהם לא יוצאים משליטה. לפעמים, עדיף להמתין ולראות.

ראיתי מס' פעמים ששני בנים התקוטטו ולבסוף חזרו לשחק, אם היינו מתערבים היינו אפילו משאירים אותם עם "עניין בלתי גמור" שהיה מוצא פורקן אחר.

יחסי כוחות לא שווים: פערי גיל, יכולות…- כשהילדים אינם "כוחות שווים"  ונראה בבירור כי צד אחד באופן עקבי מפעיל מניפולציה-  התערבו, אך תוך כדי מתן עיצות התמודדות.

למה כן להתערב במצב זה? וזאת כי שני הילדים לא מרוויחים… ה"חזק" לא באמת לומד להתמודד עם שווה ערך וכלפי השני זה לא הוגן. גם כאן יש יוצאים מן הכלל וגם כאן חשוב שיתנסו באינטראקציה כזו הן כחזקים והן כחלשים. אבל, לא לאורך זמן ובעקביות.

זכרו, תמיד, שהמטרה היא: חניכת הילד לביטוי עצמי והתנהלות עצמאית. תחת השגחתנו אנו עוזרים לו לפתח יכולת התמודדות.

הדרך הקלה, לעיתים, היא להתערב ולהפסיק אירוע בעל אופי שלילי. אולם,זוהי  החמצת הזדמנות. הם יכולים ללמוד כיצד להתמודד בעצמם – זה מצריך מאיתנו זמן וסבלנות.

חד משמעית ולאורך כל שנות עבודתי ראיתי שאפשר לעזור, להעצים וללמד כל ילד להאמין בעצמו וביכולתו להתמודד.

הריי, לא נוכל "לפסוק ביניהם" ו"לטובתם" לעד ואנחנו לא מלווים אותם לכל מקום כל הזמן. חשוב שניתן להם כלים ולא "נקפוץ" לגונן.

ההגנה וההתערבות  "קונה שקט" לזמן קצר בלבד ועוד המון הזקקות בטווח הארוך.

בהצלחה!