איך לבחור פעוטון – מה חשוב ומה פחות?

גן רינה/ גן דינה/ גן אנגלית / גן אנתרופוסופי / גן "כמו פעם" /  גן הישגי? …- איזה הכי טוב ואיך מחליטים?

היצע הפעוטונים / גנים פרטיים גדול.  גישות חינוך שונות, מזון ביתי/ אורגני, גן זורם, גן דידקטי, דו-שפתי, "כמו אמא" / כמו בקיבוץ….בכל שנה מוצאים עצמם הורים לילדים קטנים בהתלבטות עמוקה.

מחד, רצון לבחור עבור הילד שלי את המסגרת הטובה ביותר ומאידך, בלבול, חוסר ידע וקושי להחליט מה חשוב באמת.

מידי שנה אני מלווה הורים בשתי התלבטויות:

1. האם לרשום לגן או מטפלת?
2. איזה גן לבחור?

לגבי השאלה הראשונה, לא אתן תשובה כללית, זה תלוי מה קורה עכשיו, בן כמה התינוק? מי מטפל בו ומה סדר היום? כמו כן חשוב לדעת מה התכנון לשנות הגן הבאות.

אבל איך לבחור גן?

מדובר בטווח הגילאים  2-4 (או ארבע וחצי-חמש) , עפ"י גישתי החינוכית, המטרות הנדרשות ממסגרת הן:

שהילד /ה ירגישו מוגנים,

יקבלו את חווית הקבוצה והיותם חלק מקבוצה,

 יבטאו עצמם ויתפתחו.

כלומר, לספק לילד מסגרת בטוחה להתפתחות וגדילה.

בשנים האילו, הפעוט מתפתח פיזית וחשוב מאד לעזור לו לפתח את האמון ביכולותיו, את יכולת ההתמודדות שלו עם חברים בקבוצה ואת יכולת הקבלה והוויתור הנדרשות מן הפרט בקבוצה.

הדרך לעשות זאת היא באמצעות מסגרת המספקת:

מגוון אביזרים לפיתוח יכולת פיזית – טיפוס, שיווי משקל וכו' – הבטחון ביכולותיי מתחיל בבטחון עם גופי.

מגוון פעילויות אמנות והתנסות ביצירה – גם צבעים, גם חימר, גם דבק, גם קוביות ובעיקר גרוטאות, מים וחול – יצירה מודרכת וחופשית מפתחת את הדמיון  ואת האמונה ביכולת להוציא מן הכוח לפועל.

צוות המעניק לילדים כלים להתמודדות במצבי קונפליקט – בסבלנות.

כשאני נכנסת לגני ילדים אני מיד מתבוננת בקירות וביצירות הילדים – ובודקת עד כמה "סייעו" להם ועד כמה הראו את יצירותיהם האמיתיות. כמו כן עד כמה הניחו לדמיון שלהם להתבטא.

לדוגמא ביום העצמאות: האם נתנו להם מגוון חומרים בכחול ולבן או נתנו להם נייר ומגן דוד ועזרו להם להדביק בדיוק את הפסים הכחולים. היצירה אמורה להיות מוכוונת ברמת נושא ועניין, אבל לא ברמת ביטוי והוצאה לפועל, בייחוד לא בגילאים הצעירים הללו.

איני מאמינה במטרות לימודיות והעמקת ידיעות קוגניטיביות והישגיות. את זה יש מספיק בבית ספר וכשיגיע לבית ספר ממילא יהיה עליו להתאים עצמו ל"תבנית".

במסגרת הגן יש לתת לילד לפרוח ולהתבטא עפ"י דמיונו, הבנתו וחוויתו ועליו לחוש בטחון, סיפוק עצמי וגאווה בעבודותיו.

מסגרת המודדת ומדרגת יצירות לפי אידיאל עשויה לעצור אותו. מסגרת "מאפשרת" דווקא תורמת יותר להתפתחות, לחקר ולבטחון. הלמידה מתרחשת כל הזמן.

 המלצות לשיקולי בחירת גן:

1. תפיסה חינוכית – כל מה שכתבתי לעיל. לא מספיק להגיד – "הילד במרכז"…איך זה נראה? האם הגן נראה כמו סביבת חיים נינוחה ומאפשרת או מאד נקייה ומוקפדת ואז בעצם – הגן הוא במרכז.
2. לבקר בגן בשעת פעילות ולהתבונן תוך כדי השיחה עם הגננת על הילדים המשחקים – האם הם נראים נינוחים? האם יש תחושת זרימה? מרגישים את זה…האם הם נינוחים לגשת לגננת בזמן שהיא משוחחת איתנו? והאם היא עונה להם בטבעיות ומעירה גם כשצריך? כלומר, לא נשמעת "מוכרנית" ומרוכזת רק בנו אלא תמיד שומרת על עדיפות לילדים.
3. האם הילדים "מטופחים"? כלומר, נקיון, נזלת, ידיים… אין כוונתי לסטריליות אלא למידת סבירה של טיפוח והתחשבות בנוחות הילד. אין כוונתי פה לנקיון בזמן משחק עם חומרים אלא לילד לנזלת, לשרוולים מאד רטובים או גרביים, החלפת חיתולים לפי צורך וכו'.
4. צוות – מעבר לתפיסתו החינוכית,  מהו הוותק של אנשי הצוות יחד? בתחום הגנים הפרטיים יש תחלופה גבוהה. בגן בו נשות הצוות עובדות מס' שנים יחד, הדבר מצביע על יציבות, קשר טוב ומקום עבודה טוב. שביעות רצון של הצוות משפיעה על העבודה (עם הילד שלי) וגם יש ביניהן כבר הבנה, יכולת עבודת צוות והיכרות עמוקה – כל זה מהווה קרקע פורייה ויציבה יותר להתמקדות בילד שלי. אני שמחה תמיד לגלות שיש צוות משלימות קבוע ומוכר ושיש ימי חופשה קבועים. אני מוצאת שעבודה של שישה ימים בשבוע שוחקת ובייחוד עבודה חינוכית. כך, שגם הגננת המסורה, האוהבת והמטפחת חשוב שתנוח כדי שתבוא תמיד בשמחה לגן.כמובן, שאיני שוללת כל גן חדש או עם אנשי צוות מתחלפים, אבל, באופן כללי יש יתרון לכך  שאנשים עובדים שנים יחד.
5. מהו אופן ההתמודדות עם גבולות? מהו אופן ההתמודדות עם ילד שאינו מעוניין להשתתף בפעילות הגן? – לא להתבייש לשאול.
6. החצר – האם החצר רחבה? מאפשרת ריצה? תנועה.. האם מגוונת? האם יש חול לא רק בארגז, אני אוהבת שמרגישים את הבוץ ואת הגשם.
7. המלצות – ישנה משמעות להמלצות הורים שחולקים אותה תפיסת הורות
8. תקשורת פתוחה ונעימה – עם ההורים, האם אני מרגישה נוח לשוחח עם הגננת? זו דמות שאפגוש יומיום. אמנם, אנחנו לא חברות, אך, חשוב שארגיש נינוחה.

לסיכום, הצוות והתפיסה החינוכית האישית הם המתכון הקובע. יחד עם מבנה הגן, כמובן. אבל, הצוות הוא הקובע. כבר ראיתי גנים יפהפיים וגם כאלו ש"אחזו" בגישות חינוך מרשימות אך, בפועל הילדים נתרמו פחות. וגם ראיתי גנים שהמבנה היה ישן והילדים היו מאושרים.

הצוות, הצוות, הצוות – זה הבסיס.

בהצלחה:-)