שינוי? רפורמה? – לא . צריך חדש!

זה מעבר לשינוי ורפורמה – רק מערכת חינוך חדשה לגמרי תציל המצב.

"אם אני הייתי רוצה לשלוח ילד כדי שילמד להתמודד עם המציאות המורכבת הקשה מאוד עמה אנו חיים, המקום האחרון שהייתי שולח אליו זה בית הספר.

בית הספר הוא מכונת זמן, הוא מחזיר אותנו איזה 150-200 שנה אחורה, למציאות שכבר לא קיימת, של יציבות, של מבנים לינאריים, של פיקוח מאוד הדוק,

של עבודה מנכרת במשך 12 שנה. בית הספר לא מפתח אמונה עצמית, אמונה ביכולת, יכולת התמודדות – אלה הדברים שצריך כדי להצליח בחיים המאוד דינמיים שלנו.

בית הספר מדכא את התכונות הללו, לכן זה המקום האחרון שצריך לשלוח אליו אנשים כדי שיתפתחו לאנשים אוטונומיים"

(פרופ' אבירם רוני, אוניברסיטת בן גוריון, 2006, ראיון ב YNET )

פרופ'  אבירם הוא מן המבקרים החריפים של מערכת החינוך. מספרם עולה עם השנים. כל השינויים והרפורמות, שנעשים על מנת להתאים, ללמד ולהעניק. לא מצליחים לייצר שינוי עמוק ומשמעותי.

מה אני עושה, בינתיים?

1. זוכר/ת את התמונה הגדולה הזו, כל הזמן. לא נלחצ/ת מהתאמת / אי התאמת הילד/ה שלי למערכת. המערכת לא מתאימה לאף אחד.
2. עוזר/ת לה/ו להתמודד ולהצליח בתנאים הקיימים.
3. זוכר/ת שהמורות/ים הם/ן לא הבעיה. אנחנו יחד. רובם/ן, נשים וגברים, שאוהבות/ים את הילדות/ים והמערכת לא נותנת להם/ן להתבטא. המערכת מחייבת אותם/ לעמוד במטרות, לסיים חוברות, להגיע לעמוד זה וזה. לא משנה מסביב.
4. לעודד אצל הילד/ה – יצירתיות, פעילות גופנית, סקרנות, חקר, פיתוח כישורים ויכולת להתמודד עם מצבים שונים. אילו הכישורים החשובים. אילו כישורי המפתח לביטוי אישי ולהצלחה.
5. לא משתפ/ת את הילד/ה לפחות עד גיל 15 בדעתי על המערכת. זה לא הוגן לדרוש ממנה/ו להכיל את הקונפליקט הזה.

סבלנות… השינוי יגיע, בזמן שלו.

חייב להגיע 🙂