אני רוצה שיהיה לי קשר טוב עם הילד/ה שלי
ההורים המודעים בימינו שואפים לבנות ולקיים קשר עמוק, קרוב ובטוח עם ילדם/תם.
טיב הקשר עם הילד מייצג עבורם את הצלחתם או אי הצלחתם בהורות ובחינוך.
האמירה "הילד שלי מספר לי הכל" מוסיפה לתחושת הערך העצמי שלהם ומהווה כמו "חותמת" לאיכות ההורית. וההיפך, כמובן.
ומה קורה כשהילד אינו "בוחר" לפנות להורה ולשתף אותו ברגשותיו ובחוויותיו ? אז, ההורה המודע מנסה "לתקן" את עצמו או "לתקן" את הילד.
כשאינו מצליח לוקח אחריות על עצמו – על אופיו, ילדותו וכו', או מטיל אותה על הילד – על אופיו.
הקשר ביניהם, מבחינתו, הוא תוצאה בלבד של הימצאות שני אנשים יחד…
אך, בעצם, הקשר הוא יישות שלישית.
כשתינוק נולד נולדים עימו עוד שלושה – אמא, אבא וה"קשר" בינו לבינם יחד ולחוד.
הקשר הזה מתחיל להתפתח מיד וככל שהילד גדל ומתבגר הוא ממשיך להתפתח, להשתנות ולהעמיק.
זהו הקשר המשמעותי הקרוב ביותר של הילד ובו הוא לומד – כיצד מתנהלים במערכת יחסים עם אדם אהוב וכיצד חשים בטחון ואהבה בקשר.
שפע עצות, ספרים, סדנאות והוראות מוצע ומיועד לענות על הצורך ההורי – לגידול "נכון" של ילדים.
זמן, מאמץ וכסף מושקעים בהדרכת הורים והעשרת הילדים.
עצות על טיפוח קשר קרוב עם הילד נבלעות בתוך שלל עצות על טיפוח אישיות, משמעת ועיצוב גבולות.
ואז, מתעורר תסכול כשההורה מוצא עצמו מול ילד אשר אינו משתף ואינו "אוהב וקרוב" כמו שדמיין אם יעשה "הכל" נכון.
שטף המידע והעצות הוא כללי ו….קשר בין אנשים נבנה על בסיס אחר לגמרי, הוא נבנה על נסיון חוזר ונשנה של אלפי התנסויות יחד.
אין עצה כללית לבניית קשר.
כל ילד הוא יחיד ומיוחד, לא בפרפרזה. הילד זקוק למענה מדויק לצרכיו המדויקים….
כל אמא או אבא הם מיוחדים ויש להם את ארגז הכלים המיוחד שלהם…
ולכן, עצת זהב במשפחה אחת לא תתאים כלל במשפחה אחרת.
אז, ראשית, לשנות את ההתבוננות על הנושא ולהתבונן על הקשר.
איך הוא נראה, ממה הוא בנוי? מה יצקנו לתוכו?
על אילו עקרונות ביססנו אותו?
