דימוי עצמי – הורי
אני אבא טוב? אני אמא טובה? איך יודעים? ההורים, היום, מתמודדים עם "דימוי עצמי", "דימוי עצמי הורי" ו"דימוי עצמי מקצועי" ולפעמים הצלחה באחד מצויה בקונפליקט מול תחושת ההצלחה בשני. המירוץ להצלחה ולמימוש אישי צובע את כל תחומי חיינו, כולל ההורות, והוא מאד דומיננטי בקרב ההורים שילדיהם צעירים היום מ – 20 . מצאתי שהורים וותיקים יותר, מוטרדים פחות מ"הדימוי
קשר רגשי – CONTACT
קשר contact לפעמים, כשאני אומר/ת "אני בסדר…", אני רוצה שמישהו יביט לי בעיניים, יחבק אותי חזק ויגיד "אני יודע/ת שאת/ה לא". ההשתוקקות הזו, שלי ושלך, להרגשה הזו שיבינו אותנו בלי מילים, היא אמיתית. היא צורך שלנו מלידה. אנחנו צריכות/ים שיבינו אותנו כדי לשרוד, בהתחלה. אחר כך אנחנו כבר לומדות/ים לדבר, לבטא ולהסביר עצמנו. אבל, ההשתוקקות והצורך קיימים. והרגעים האילו שאני מרגיש/ה ש"ראית אותי"
ימי בין המצרים 2012
ימי בין המצרים – יולי 2012 לפני שבוע, שיתף אותי ל' שיש מדוזות בים והסביר ש "אנחנו בימים שאסור ללכת לים – יש מדוזות… המדוזות נשלחו כדי לעזור, שלא נלך". הנער החכם עשה חיבורים מעניינים בין תופעות ואני נזכרתי וחיברתי את התחושות והרגשות שעלו בשבוע האחרון לכך שאנו בימי "בין המצרים" התקופה שבין י"ז בתמוז עד ט' באב. האם שמת
התעודה – מה עושים איתה?
קבלתי תעודה – יופי … מה עושים איתה? מה עושים עם התעודה הזו? להתייחס? לא להתייחס? התלבטות דו – שנתית. והתשובה בארבע מילים: התעודה חשובה לילד/ה שלך מאד! . אל תמעיטו בה. כשמשרד החינוך, בצדק, אינו זוכה לאמון, כש…יש קשיים לפעמים עם מורה…וכשיש השגות על שיטות הלימוד…אז, גם התעודה כבר נכללת בתחושת הביטול הכללי. ולדעתי, זה פספוס וחבל. זה
המידה הנכונה בתמיכה הורית
איך לעזור לילד לפתח אמונה ובטחון בעצמו? לבטוח בו… ולהאמין בו המידה הנכונה בהגנה ובתמיכה… mother / smother love בטבע, הגור חייב לפתח יכולת עצמאית די סמוך ללידתו. אמו יודעת שיכולתה לשאתו על גבה ולהגן עליו – מוגבלת ולכן מעודדת / מכריחה אותו לפתח יכולות התמודדות. התינוק האנושי הוא הגור התלותי מכולם, מלידתו הוא זקוק להורה שיגן, שיאכיל, שיישא, שיחנך, שיהיה
ילדות היום – זה רק נראה קצפת ודובדבנים
הילדים היום… מקבלים הכל…קצפת ודובדבנים במבט ראשון נראה שהכי כייף להיות ילד, היום. חברת שפע שאחד מערכיה הוא "הילד וצרכיו במרכז", משחקים, חוגים, קשב לצרכים רגשיים וכו'. במבט שני, זה ממש לא פשוט. אם ההורות מאתגרת בתוך מציאות משתנה ודינמית דמיינו כמה זה מאתגר להתבגר ולהתפתח בתוך מציאות מבלבלת, עמוסה במסרים סותרים ובדרישות שונות מהורים, מבית ספר ומחברים. הילד מתמודד עם פער
איזון בין בית לעבודה?
איזון בין בית לעבודה? – טעות בניסוח ובהבנה. איזון – בין בית, עבודה, משפחה, חלומות, צרכים…- אין באמת דבר כזה. אין איזון! לצערי, זוהי אמונת שווא. כל העיצות על איזון לאמהות עובדות, ניהול אנרגיה, ניהול נכון וכו' בעצם, מגלגלות אל הנשים אחריות ומשם הדרך לתסכול ישירה. במציאות היום, עומס הדרישות מאמהות גדול – להרוויח, להתקדם מקצועית, לחנך, להיות שם בשביל הילדים
אפריל 2012 – בין פסח לעצמאות
אפריל 2012 – בין פסח לעצמאות 1.זה התחיל אצלי בפסח…מין תחושת החמצה. אין לב ומשמעות לפסח. יש התארגנות, יש אוכל, יש תחושה של מגה-אירוע שנתי שנמשך הרבה ימים, מצות ומתכונים נטולי קמח. אבל, לי היתה חסרה ההשקה לחיי כעת. כיהודייה, ביום כיפור ובשבועות ובפורים ובראש השנה מצאתי משמעות רגשית- רוחנית שמדברת אלי. פסח נשאר בהתעסקות חיצונית וזה מתחיל להפריע
אני קיימ/ת בתוך מערכת יחסים
איך אבין את עצמי? "היכן נתחיל להבין את עצמנו? אני יכול.ה לצפות בעצמי רק במערכת יחסים משום שכל החיים הם יחסים. איני יכול.ה להתקיים לבדי, אני קיימ.ת רק בתוך מערכת יחסים עם אנשים, דברים, רעיונות וכאשר אני חוקר.ת את יחסיי לדברים וא.נשים וכן לדברים פנימיים, אני מתחיל.ה להבין את עצמי" (קרישנמורטי) תקופת חגים יחד עם חופשה ארוכה מפגישה אותנו עם
ריב הוא הזדמנות להתפתחות
תנו לנו לריב בשקט! (ריב הוא הזדמנות להתפתחות) מה לעשות כשהילדים רבים או מתווכחים? להתערב? להתעלם? לגשר? ברור שאין עצה אחת טובה ומוחלטת לכל מקרה ולכל ילד. אולם, המלצתי הכללית היא "לא להיכנס כשופט או אוהד צד א' או ב'" ולאילו שקשה להם – " לפחות תשתדלו – למזער התערבות". למה? כי אנחנו רוצים לעזור להם להתפתח
Welcome to Holland
ברוכים הבאים להולנד Welcome to Holland אמילי פרל קינגסלי לעיתים קרובות אני מתבקשת לתאר את החוויה של גידול ילד עם צרכים מיוחדים, כדי לנסות לעזור לאנשים רגילים שלא מכירים חוויה ייחודית זאת להבין, לנסות ולדעת מה ההרגשה. אז זה כך: כשעומד להיוולד לכם תינוק, זה כמו לתכנן חופשה אגדתית באיטליה, אתם קונים מפה וספר הדרכה, ומתכננים תוכניות נפלאות של מה
איך נראים החיים שלך? מרוצה?
טיפול פסיכולוגי, אנחנו כל הזמן מדמיינים את החיים שהיינו רוצים, את מערכות היחסים שלנו, את המעשים שהיינו רוצים לעשות ואת מה שהיינו אומרים אם יכולנו…השאלה היא מה נשאר רק בדמיון? ועד כמה החיים שלך קרובים לדמיון שלך?